החלטה בתיק ב"ש 4511/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

כתב האישום והבקשה

1.      המשיב מואשם בהחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בסחר בסם מסוכן (3 אישומים) ובהספקת סם מסוכן (5 אישומים), עבירות על סעיפים 7 (א) + (ג) רישא ו - 13 לפקודת הסמים המסוכנים {נוסח חדש} תשל"ג - 1973 (להלן - "פקודת הסמים"). עוד מואשם הוא בהכשלת שוטר, בשיבוש הליכי משפט ובהחזקת נשק שלא כדין, עבירות על סעיפים 275, 244 ו - 144 (א) לחוק העונשין, תשל"ז  - 1977.

2.      כתב האישום מפרט באישום הראשון כי המשיב קרע שקית ובה קוקאין, שפך ופיזר את הסם על רצפת רכב בו ישב ובכך הכשיל שוטר והעלים ראיות. המשיב החזיק אז 2.82 גרם נטו סם מסוכן מסוג קוקאין. בביתו החזיק רובה אוויר.

3.      באישום השני מפורט כי המשיב מכר לאחר קוקאין תמורת 300 ש"ח.

4.      באישומים השלישי עד השביעי מואשם המשיב בהספקת קוקאין לאחרים בהזדמנויות שונות בין אוגוסט לנובמבר 2005, כאשר באישום הרביעי מואשם הוא כי אף מכר לאחת האחרות סם מסוכן מסוג קוקאין.

5.      עילת המעצר הינה חזקת מסוכנות סטאטוטורית. המבקשת רואה בנוסף מסוכנות בסירובו של המשיב לקבל אחריות על עבירות הסחר וההספקה.

6.      המשיב חולק על קיומה של תשתית ראייתית נדרשת לאשמתו באישומי הסחר וההספקה. המשיב עותר לשחרורו או למצער לאשר יציאות קצובות מבית המעצר לצורך בדיקת התאמתו ל"כפר איזון". במועד הדיון טרם התקבל תסקיר מעצר שהוזמן משירות המבחן.

ראיות לכאורה להוכחת האשמה

7.      המשיב מסכים לקיומן של ראיות כנדרש לביסוס האישום הראשון אך לשיטתו מדובר בסם לצריכה עצמית. כמות הסם שנתפסה, שלא לומר נסיבות התפיסה מקימות נגד המשיב חזקה שבפקודת הסמים כי הסמים לא נועדו לצריכה עצמית. טענתו בהודעתו כי הסמים נועדו לצריכה עצמית ומשקל שנמצא נועד למדידת כמויות הסמים שהוא קונה כאמור אינה סותרת במידה לכאורית את החזקה, ודאי לא לעת הזו. אשר ליתר פריטי האישום הראשון (הכשלה, שיבוש והחזקת נשק), לא חלק המשיב על קיומן של ראיות לכאורה כנדרש.

8.      ואשר ליתר האישומים - המבקשת למדה על עסקאות והספקות הסמים מהעדים ובדיעבד. החומרים לא נתפסו ולא זוהו. המשיב מכחיש כי סיפק סמים למעט באישומים שלישי וחמישי כאשר טוען כי סיפק סם חוקי בשם "רקפת" שנמכר בקיוסקים. הוא מפנה לכך כי חלק מהעדים דיברו על "אבקה לבנה" ומי ש"הכניס להם לפה" את המילה קוקאין הם החוקרים.

9.      אני סבורה כי בהודעות העדים השונות כמו גם בנסיבות מעצרו של המשיב הוצגה תשתית ראייתית נדרשת. הודעות אנטוניו ושרית המיודעים לסם הקוקאין ולתכונותיו (אישומים שני ורביעי) מלאות וקושרות את המשיב למכירת קוקאין ממש. אנטוניו עוכב בעקבות ביום עסקת סמים בינו לבין שוטר שהתקשר אליו מהטלפון הנייד של המשיב, תיאר עסקה ספציפית בעבר - קוקאין תמורת 300 ש"ח. שרית תיארה הבאת קוקאין עד לביתה על ידי המשיב ורכישה ממנו תמורת 250 ש"ח. ליאת תארה גם הספקת הסם ללא תמורה. כך גם לגבי יתר האישומים. נכון כי שי זאדה מוסר בעדותו על "אבקה לבנה" שצרך עם המשיב במועדון ונכון שהמילה "קוקאין" עלתה בשאלות החוקרים אך כעובדה, שי לא התכחש לכך ולא ראיתי באופן חקירה זה פסול. שי גם מוסר בהודעתו כי שלח הודעת טקסט לטלפון הנייד של המשיב וביקש כי יביא לו את "מה שיש לך מהרגיל תבוא מהר". שי מסביר כי התכוון לאותה אבקה לבנה. די בכך כדי לבסס ראיות לכאורה. כל אחד מהעדים דיבר על פעמיים - שלוש עד ארבע פעמים בהן סיפק לו המשיב או צרך עמו קוקאין. אכן אין ראיות לכאורה לגבי מספר הפעמים ומועדי הספקה מדויקים. אצא לפיכך מהנחה מיטיבה עם המשיב לפיה מספר הפעמים המינימלי ביותר האפשרי על פי ההודעות.

10.    מעיון בחומר החקירה עולה כי בעל הקיוסק בו קונה לעיתים המשיב (**************) מסר בהודעתו כי המשיב אמר לו שהוא סוחר סמים (עמ'  2 ש' 24). והנה המשיב בהודעתו אינו מכחיש אמרה מיוחסת זו אלא טוען כי היה שיכור וכי לא התכוון לכך ברצינות (הודעת 29.12.05, עמ' 3, ש' 53, ש' 57). יש בכך חיזוק לתמונה הלכאורית המתקבלת מחומר החקירה.

11.    נמצאו ראיות לכאורה להוכחת האשמה בכל האישומים על פי ההלכה הפסוקה (בש"פ 8087/95, פד"י נ (1) 133, 147). אף בהנחה מיטיבה עם המשיב, הרי נמצאו ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות נושא האישום הראשון וכן בשתי עבירות סחר בקוקאין (לאנטוניו ולשרית).

עילת מעצר וחלופה / תנאי שחרור -

12.         בהינתן התשתית הראייתית קמה כנגד המשיב חזקת מסוכנות סטאטוטורית מכוח סעיף 21 (א) (1) (ג) (3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים ) תשנ"ו - 1996 (להלן - "חוק המעצרים"). חזקה זו מתוגברת על ידי העבירות הנוספות נושא האישום הראשון ובראשן שיבוש והכשלת שוטר בעת ביצוע המעצר.

13.    כעת קמה חובתו של בית המשפט לבחון חלופה ותנאי שחרור שמידת פגיעתם בחירות המשיב פחותה ממעצר של ממש ואשר יש בהם בכל זאת להפיג את מסוכנותו והכל לפי סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים.  חובה זו אינה נסוגה גם במקרים בהם נאשמים כופרים באשמה כולה או חלקה, כמו המשיב שלפנינו.

14.    הזרם המרכזי בפסיקת בית המשפט העליון קובע כי עבירות סמים אינן יודעות לא מקום ולא שעה ודין הנאשמים בהן (בהינתן תשתית ראייתית) - מעצר מאחורי סורג ובריח (בש"פ 9405/04 ועוד) זאת בהעדר נסיבות מיוחדות. במעשיו של המשיב לא נמצאו נסיבות מיוחדות ומחריגות מן הכלל. אין הוא בגדר שלוח או עושה דברם של אחרים, הוא המוציא והמביא בעסקאות הסמים מול הרוכשים. יתר על כן, התנהגותו עובר למעצרו (אישום ראשון) מצביעה לכאורה על חמקנות.

15.         יחד עם כל אלה, המשיב צעיר, זה לו מעצרו הראשון והוא נעדר עבר פלילי. כבר הוזמן ובצדק תסקיר מעצר משירות המבחן, תסקיר שטרם התקבל בבית המשפט. יש להמתין לתסקיר ולבחון מול מכלול הנתונים האם התקיימו במשיב עצמו אותן נסיבות אישיות מחריגות ומיוחדות המאפשרות שחרורו לחלופת מעצר. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: